משנת 1998 נחקק החוק במסלול של "פינוי בינוי". במסגרת פרויקטים אלו מבוצעת הריסה של מבני מגורים קיימים בשטח, לצורך הקמת בנייה חדשה ורוויה יותר תוך חידוש התשתיות במגרש ובסביבת המתחם.

בפרויקטים מעין אלו, בעלי הדירות בבניין המיועד לפינוי בינוי נותנים הסכמתם לתכנית בכדי להוציאה לפועל ובסיום הפרויקט,  הדיירים זוכים בתמורה גבוהה – דירה חדשה בתכנון חדשני וכולל.

הדייר מקבל דירה חדשה ומעוצבת, ממ"ד תקני, מרפסת חניה מקורה ועוד ועוד….

מלבד החיים הנוחים עלייה משמעותית מאד באיכות החיים ובתנאי הסביבה – שווי הדירה עולה במאות אלפי שקלים, זאת כמובן מלבד חווית המגורים בבניין חדש ומעוצב.

 חובה עלינו לזכור, כי מדובר בעסקאות העוסקות בנכס הכלכלי שלעיתים רבות הוא היקר ביותר של בעלי הדירות והדברים מקבלים משנה תוקף בכל הנוגע לקשישים הגרים במתחם.

לפיכך,  למרות הזינוק העצום בשווי הכספי של הנכס, ואף על הפוטנציאל הכלכלי הגלום בפרויקטים מסוג זה, נתקלים לא מעט בקשיים ובהם קשיים הנובעים בכל הקשור לשיתוף הפעולה מצד דיירי הבניין. לעיתים, קיים קושי ממשי בהשלמת עסקאות פינוי ובינוי, אף לאחר הסכמת רוב מוחלט של בעלי הדירות לפרויקט וזאת עקב חששות וסירוב מצד בעלי דירות מעטים במתחם לשתף פעולה עם היוזמה הברוכה. תופעה זו נקראת בשם תופעת 'הדייר הסרבן'.

מיהו "הדייר הסרבן"

כבר סמוך לכניסת חוק מתחימי פינוי בינוי לתוקף, ועם התוודעות הציבור לבעיית הדייר הסרבן, ניסה המחוקק להתמודד עם תופעה זו ולתת כלים לפתרון הסוגיה, למערכת המשפט ולדיירים המעוניינים בהתקדמות הפרויקט.

בשנת 2006, נחקק חוק פינוי בינוי במטרה להקל על פינויים של בניינים בשטחים שהוכרזו כמתחמי פינוי בינוי ובמטרה לעודד התחדשות עירונית בערים ולתת מענה לצורך החברתי כלכלי של ניצול יעיל יותר של משאבי המקרקעין בישראל.

ההסדר שבחוק קבע פיצויים נזיקיים בגין סירוב "בלתי סביר". לפי הסדר זה, כאשר רוב מיוחס של בעלי הדירות בבניין נתקלים בהתנגדות שהיא בלתי סבירה מצד בעל דירה אחד או מיעוט בעלי הדירות שמסרבים לשתף פעולה עם הפרויקט, אלה יהיו חשופים לסנקציה בדמות חיובם בתשלום פיצוי ליתר הדיירים בגין הנזק שנגרם להם בשל אובדן העסקה.

אולם, ההתמודדות במסגרת חוק פינוי בינוי עם הסוגיות השונות שהתעוררו ובייחוד עם התופעה שלפיה פרויקטים של פינוי ובינוי אינם יוצאים לפועל חרף רצונם של רוב הדיירים בין היתר בשל סירובם של קשישים, לא הספיקה.

יצוין, כי אנשים מטבעם הם אינם סרבניים, בטח לא כאשר מדובר בהליך הנועד לרווחתם האישית והכלכלית, אלא מה? תופעת הדייר הסרבן ניכרת בעיקר בבני הגיל השלישי שאליהם החלום הקסום בו דירתם הישנה והמוכרת הופכת למקום חדש ומודרני פחות קורץ.

הקשישים חווים קשיים שונים מיתר הדיירים, חשובה להם בריאותם והוודאות היכן הם ילכו לישון ויתעוררו למחרת, הם אינם זקוקים או חפצים בדירה גדולה יותר.

פתרונות לקשישים

ביום 29.7.2018, פורסם תיקון 6 לחוק פינוי בינוי. התיקון נחקק במטרה להתמודד בצורה טובה ויעילה יותר עם סירובם של דיירים מסוימים לפנות את ביתם במסגרת הסכמי פינוי בינוי, כאשר קיימת הסכמה של רוב דיירי הבניין המפונה. במסגרת התיקון הוחלף שם החוק לחוק פינוי ובינוי (עידוד מיזמי פינוי ובינוי, התשס"ו – 2006).

מטרת התיקון לחוק נועדה בין היתר, להפחתת אי הוודאות ואי הנוחות בקרב קשישים שנדרש מהם לפנות את דירותיהם. במסגרת התיקון, הטיב המחוקק לקבוע חלופות מגוונות לטובת הקשיש, מנגנונים אותם חייב היזם להציע לקשיש.

יצוין, כי התיקון לחוק הקל בתנאי הסף לנקיטת הליכים נגד "דייר סרבן" וקבע כי ניתן יהיה לנקוט בהליכים כנגד סרבנים לאחר אישור תכנית מפורטת אף טרם אישורה של תכנית איחוד וחלוקה, באופן המקצר את לוחות הזמנים לתביעות נגד הדיירים הסרבנים.

בכל הנוגע לקשישים קובע התיקון, כי בעל דירה שהינו קשיש, יכול לסרב להתקשר בהסכם לפרויקט פינוי בינוי מחמת גילו אלא אם מתקיימים בעניינו תנאים כפי שהחוק מגדיר אותם וכפי שיפורטו להלן

. דיירים מגיל 70

בעלי דירות שהם בטווח הגילאים של 70-74 בהתקיים מספר תנאים זכאים לסרב לפנות את דירתם מבלי שסירובם ייחשב כסירוב בלתי סביר: 

1. לבעל הדירה (הקשיש) מלאו 70 שנים במועד חתימת ראשון בעלי הדירות על הסכם פינוי הבינוי.
2. הקשיש מתגורר בדירה לפחות שנתיים בטרם הגיעו לגיל 70.
3. לא הוצעה לקשיש לפחות אחת מהחלופות הבאות: 

• העברת הקשיש ל"דיור מוגן" טרם מועד הפינוי של דירת הקשיש הנוכחית. במידה ועלות העברה לדיור המוגן קטנה משווי דירת התמורה (הדירה החדשה שקשיש עתיד לקבל מהיזם במסגרת הפרויקט) על היזם לשלם לקשיש את תשלומי ההפרש.
• רכישת דירה חלופית בעבור הקשיש על ידי היזם. על הדירה שתירכש להיות שווה בערכה לדירת התמורה שתימסר לקשיש עד למועד הפינוי מדירתו הנוכחית. בנוסף, נתונה לקשיש הזכות לדרוש כי הדירה שתירכש בעבורו תהיה בסמוך למיקומה של דירתו הנוכחית.
• קבלת ערך כספי בשווי של דירת התמורה במזומן וזאת על מנת לאפשר לקשיש לרכוש בעצמו בסכום הכסף שקיבל דירה חלופית וזאת לא יאוחר ממועד פינוי דירתו הנוכחית.  
• מתן שתי דירות קטנות יותר במסגרת פרויקט פינוי בינוי, ושניהם בשווי מצטבר של דירת התמורה.
• מתן דירה חדשה בפרויקט בשטח קטן יותר – חלופה זו מאפשרת לקשיש לקבל דירה בפרויקט בשטח קטן יותר מדירתו הנוכחית בתוספת תשלומי איזון עד לשווי דירת התמורה.

דיירים מגיל 75 ומעלה

1. לבעל הדירה מלאו 80 שנים בטרם חתם הדייר הראשון על הסכם פינוי בינוי.
2. הקשיש מתגורר בדירתו לפחות שנתיים בטרם הגיעו לגיל 80.
3. היזם לא הציע לקשיש לפחות אחת משלושת החלופות הראשונות שפורטו לעיל (מעבר לדיור מוגן, רכישת דירה חלופית על ידי היזם או קבלת סכום כסף בשווי דירת התמורה).

חשוב להבהיר, כי ההבדל בין טווחי הגילאים הוא שבעניין בעלי דירה בטווחי הגילאים 70-74 היזם יכול לבחור להציע לקשישים אחת מבין חמש אופציות שפורטו לעיל בעוד שבטווחי הגילאים של 75 ומעלה היזם חייב להציע לקשיש אחת מבין 3 האופציות הראשונות.

לאור האמור נראה, כי התיקון לחוק קבע הסדרים מיטיבים עם קשישים המתגוררים בבניינים המיועדים לפינוי והריסה, כך שיתאפשר להם לבחור מתוך מספר חלופות לפינוי ודירות תמורה, לרבות דירה חליפית בפרויקט אחר. 

התיקון מצא איזון בהתחשב בכך שחלק גדול מן המקרים משתייך ה"דייר הסרבן" לאוכלוסייה מוחלשת ודירת מגוריו היא הנכס המשמעותי היחיד שבבעלותו.